מטולה הינה הישוב היהודי הצפוני ביותר בישראל, קצה הציפורן של "אצבע הגליל

מטולה נמצאת בגובה 530 מ' מעל פני הים ומשקיפה על ארץ רבה

 

דרומה - הרי הגליל, עמק החולה ורמת הגולן. מזרחה - רכסי החרמון וכתף שיאון (הר דב). צפונה - עמק עיון והרי הלבנון.
 

השם מטולה מקורו בשם הערבי "אמטלה" ופירושו - משקיף על הסביבה

 

מזג האויר במטולה נעים רוב ימות השנה, כמות המשקעים רבה, בחורף קר מאד ולעיתים יורד שלג.

 

מטולה ואדמותיה נרכשו מידי הג'אבור ביי , אפנדי מצידון ע"י

הנדיב הידוע הברון רוטשילד אשר רצה להקים במקום מושבה

של איכרים עובדי אדמה. 

ראשוני המתישבים פועלים חקלאיים ממושבות הברון בעיקר

מראשון לציון וזכרון יעקב שעלו למטולה והתישבו בה ביום

ז' בסיון תרנ"ו בתאריך 9.6.1896 סה"כ עלו למטולה 57 משפחות. 

המתישבים הראשונים התישבו בבקתות מטות ליפול והחלו לעבד את הקרקע.

המושבה היתה קטנה ונידחת ללא דרך אליה ונמצאה באזור פראי

שבו התגוררו בדואים נוודים שהטילו חתיתם על הסביבה, 

גם האריסים הדרוזים התושבים הקודמים לא השלימו עם המצב

החדש ובעונת הפרי והקציר היו באים וחומסים את היבול.

תושבי הכפרים הסמוכים מוסלמים שיעים, היו רועים את עדריהם

באדמות היהודים וגונבים מכל הבא ליד.

לא אחת נאלצו המתישבים לעמוד על נפשם.

החיים היו קשים מאד, היה עוני רב, דלות מחסור ומחלות,

המושבה התפתחה לאט מאד, קו הגבול לא היה קיים והשלטון העותמני

 היה רופף מאד.

 

במלחמת העולם הראשונה כבשו הבריטים את הארץ מידי התורכים. 

מטולה וכל אצבע הגליל היו באזור שנועד לשלטון צרפתי,

בתוקף הסכם סייקס פיקו, אולם למעשה היה האזור נתון

לשליטת כנופיות של ערבים מוסלמים ובדואים שאיימו על

הישובים היהודיים המעטים ועל הכפרים הנוצרים.

 

במטולה היו חיילים צרפתים מעין "חיל מצב" ואלה לא יכלו

לעמוד בפני הפורעים הרבים.  ביום 5.1.1920 נאלצו 120 תושבי

מטולה דאז להמלט מהמושבה לצידון ומשם חזרו לארץ.

 

המוסלמים בזזו את הרכוש ושדדו את הבתים. 8 בתים נשרפו

בתוכם בית הכנסת ובית הספר ומהנותרים נשדדו הדלתות

והחלונות, הרצפה והרעפים.

 

בסוף אותה שנה ומשנרגעו הרוחות, החלו איכרי מטולה לחזור

אליה ולבנותה מחדש.

כעבור זמן מה חזר האזור לשלטון בריטי והגבול בין ארץ ישראל

ללבנון שהיה תחת שלטון צרפתי נקבע 30 מ' מהבתים הצפוניים של מטולה - גבול שקיים עד היום.

 

אדמות האיכרים בעמק עיון נשארו מעבר לגבול אולם המטולתים היו בעלי אדמות והיו מעבדים אותן.

 

בפי הערבים נקראות אדמות אלו עד היום "ארד אל יהוד" אדמות היהודים.

 

במלחמת העולם השניה שוב היתה מטולה בחזית מול לבנון שהיתה

נתונה בידי צרפת של וישי. במטולה ובסביבתה חנה צבא בריטי גדול

שהתכונן לפרוץ לעבר לבנון ומטולה היתה נתונה להפגזות תותחים ומרגמות.

בתום המלחמה ועם התרחבות ההתישבות היהודית בעמק החולה

ובהרי נפתלי גדלה המושבה, נתחזקה ונעשתה בטוחה יותר.

 

במלחמת השחרור בשנת 1948 שוב היתה מטולה בחזית מול לבנון

וסבלה מפעילות כנופיות ומחבלים שהתנכלו לישובים היהודים.

 

לאחר הסכמי שביתת הנשק הפך הגבול עם לבנון לגבול שקט.

אדמות מטולה בעמק עיון נשארו בתוקף הסכמי שביתת הנשק

בצד השני של הגבול ושוב לא היתה גישה אליהן.  רק לאחר מאבק

ממושך קיבלו האיכרים פיצוי חלקי תמורת אדמותיהן שאבדו, אדמות חילופיות בעמק החולה.

 

בסוף שנות ה - 50 עם התנועה "מהעיר אל הכפר" החלה מטולה לגדול ולהתרחב.

נבנתה ההרחבה הראשונה ומטולה חוברה לרשת החשמל ולרשת המים של מקורות.

 

מצבם הכלכלי של התושבים שופר, נטעו מאות דונמים של עצי פרי נשירים

והתושבים החלו לראות ברכה בעמלם.  כמו כן הוכנה תשתית לענף

התיירות בהתבסס על נתונים טבעיים של המקום - אויר הרים צח,

נוף מקסים ואוירה פסטורלית. ואולם לא לאורך זמן.

 

לאחר מלחמת ששת הימים התערער המצב הבטחוני בגבול הצפון,

דבר שפגע בתיירות ובחקלאות, המחבלים התבססו מצפון מזרח

למטולה "הפתח לנד" ירו והטרידו ושוב לא היה אפשר לעבד את המטעים

ללא אבטחה צמודה, חוליות מחבלים חדרו מעבר לגבול על מנת לפגוע

ולקחת בני ערובה, מטולה הסתגרה מאחורי גדרות בטחון ומגדלי שמירה.

 

בשנת 1975 בעקבות מלחמת האזרחים בין המוסלמים לנוצרים בלבנון

ביצעו המוסלמים טבח בתושביו הנוצרים של הכפר עיישיה מצפון למטולה,

הנוצרים שעמדו בפני סכנת השמדה פנו לישראל וביקשו סיוע רפואי והומניטרי.

ישראל נענתה וצה"ל הגיש סיוע רפואי וסיוע הומניטרי לנפגעים. כך נפתחה

"הגדר הטובה". במשך הזמן הצטרפו למקבלי הסיוע גם המוסלמים,

היחסים עם תושבי דרום לבנון התפתחו והתרחבו. הגדר הטובה שימשה

מעבר גבול לכל דבר כאשר בכל יום עברו דרכה אלפי תושבי לבנון

מכל העדות לחיפוש עבודה בישראל ולסחור דרכה.

 

בשנת 1978 עם התגברות מעשי החבלה והרצח כנגד ישובי הצפון,

נכנס צה"ל ללבנון "במבצע ליטני" וטיהר את כיני המחבלים עד לליטני.

בעקבות המבצע היתה רגיעה זמנית אולם בתוך זמן קצר התחזקו

המחבלים שוב והגבירו את כוחם עד כדי כך שהם שלטו למעשה בדרום לבנון.

ההטרדות וההתקפות מעבר לגבול הלכו ותכפו והפכו את החיים לבלתי

נסבלים. הדברים הגיעו לידי כך שמדי יום היו נוחתים על תושבי האזור

מאות טילי קטיושות ופגזי תותחים. ביולי 1981 נחתו במטולה במשך

כ - 10 ימים מאות פגזי תותח 130 מ"מ וטילי קטיושה.

התגובה היתה בלתי נמנעת ואמנם במלחמת של"ג ב - 1982

שוב נכנס צה"ל לדרום לבנון. המשך וסיום המלחמה בלבנון נתון

למחלוקת עד היום ואולם על דבר אחד אין ויכוח - השקט, אמנם

שקט יחסי חזר לאזור ולתושבי המקום התאפשר לחיות את

חייהם בצורה נורמלית פחות או יותר וכך המצב עד היום.

 

ב - 1985 נסוג צה"ל מלבנון והמשיך לתמוך בצד"ל (צבא דרום לבנון)

באזור הבטחון שלאורך הגבול עם ישראל, רצועה המונעת חדירת

מחבלים וירי בנשק קל על ישובי גבול הצפון ומטולה בתוכם.

 

בשנת 2000 (מאי) נסוג צה"ל מכל דרום לבנון בעקבות הנסיגה

נסגרו השערים, מאות משפחות צד"ל עברו למדינת ישראל, בדרום

לבנון נוצר חלל שמהר מאד השתלטו חיזבאללה בדרום והטרידו

מעבר לגבול את חקלאי מטולה.

 

בשנת 2006 בעקבות חטיפת חיילי צה"ל (חללים) ע"י חיזבאללה

יצא צה"ל למלחמה כנגדם, מלחמת לבנון השניה. במלחמה זו צה"ל

טיהר את דרום לבנון משליטת חיזבאללה, כיום שולט באזור זה

בעקבות הסכם. לוחמים מהאו"מ. במלחמה זו עברו כוחות צה"ל

במטולה ומאז השקט שורר לאורך הגבול.

 

נתונים כלליים: 

במטולה כ - 2,000 תושבים קבועים והמושבה מספקת

שרותים לכ - 4,000 נפש כולל צבא, בטחון, עובדים זרים ותיירים.

 
במטולה במרכז קנדה ובשמורת נחל עיון מבקרים כחצי מליון תיירים בשנה.

 
במושבה כ - 450 בתי אב מתוכם כ – 120 משפחות חקלאים,

כ - 35 משפחות מתפרנסות משרותי תיירות.

 

 

במטולה פעוטון, 2 גני ילדים  ובית ספר יסודי.

בתי ספר תיכוניים בקרית שמונה ובקיבוצי האזור.

איכות החיים במטולה גבוהה, במרכז הקהילתי אולם לסרטים

והצגות, ספריה ומגוון רחב של חוגים לפעוטות, ילדים, נוער, ומבוגרים.

במושבה מרכז ספורט אזורי מרכז קנדה הכולל בריכת שחיה מחוממת

ופתוחה, מגלשות מים, מגרש החלקה על הקרח, אולם כדורסל, מגרש

כדורגל, מגרש סקווש, פינג פונג שולחן, סאונות, ג'קוזי, חדר כושר ומטווח.

במרכז הספורט כ - 20 חוגים שונים ומגוונים.

 

 

 

 

מאד מומלץ לבקר במוזיאון לראשית ההתישבות הנמצא ברח' הראשי,

בשמורת העיון, במרכז קנדה, בהר הצפיה ובמצפה דדו.